לבנקים: לא חייבים לבחור בין מימון מלא לסירוב. יש דרך שלישית
בנק לא תמיד אומר ללקוח "לא". לפעמים הוא אומר "לא ישירות": המימון מגיע דרך גוף חוץ-בנקאי, והלווה משלם מחיר אחר. באוגוסט 2026 קיבל המסלול הזה מספר ברור, בגילוי שכפה הפיקוח על הבנקים: 66 מיליארד שקל מנותבים כך, ומתוכם כ-33 מיליארד לקבלנים שלא קיבלו מימון בנקאי ישיר.
לכל החלטה כזאת יש היגיון מקצועי: חשיפה, משקל סיכון, תיאבון אשראי או מבנה עסקה. אבל בין מימון מלא לבין יציאה מהעסקה קיימת גם דרך שלישית: השתתפות חלקית. היא מאפשרת לבנק לשמור על קשר עם הלקוח ועל חלק מהעסקה, בלי לשאת את כל החשיפה.
הדילמה המוכרת מבפנים
עסקה מגיעה לוועדת האשראי. הלווה מוכר, הביטחונות סבירים והבדיקה המקצועית חיובית, אבל החשיפה גדולה מדי או שמבנה המכירות מייקר לבנק את דרישות ההון. התוצאה יכולה להיות סירוב או הצעה חלקית.
האפשרויות המקובלות הן לוותר על העסקה או לממן גוף חוץ-בנקאי שייכנס אליה. אבל אפשר לחשוב גם על מבנה שבו הבנק לוקח, למשל, 40 אחוז מהעסקה וגופים אחרים משלימים את היתרה, לפי תנאים מוסכמים ועל בסיס אותו תיק.
כך הבנק יכול להישאר בתמונה, עם חשיפה שמתאימה למדיניות שלו.
למה זה כמעט לא קורה היום
הרגולציה כבר מאפשרת מסלול כזה. פטור הסוג להסדרי הלוואות משותפות, שהוסדר מחדש ב-2026, מאפשר לגופים להעמיד אשראי יחד באמצעות מארגן, בכפוף לתנאי הפטור ולמגבלות החלות על בנקים גדולים.
הקושי הוא מעשי. כל עסקה משותפת דורשת תיאום ביטחונות, מסמכים, הסכמים ולוחות זמנים. בלי תשתית משותפת, אותו תהליך נבנה שוב ושוב.
בארצות הברית, את Versana הקימו JPMorgan, Bank of America, Barclays, Wells Fargo, Citi ו-BNP Paribas. אלה גופים שמתחרים זה בזה, ובכל זאת בנו תשתית נתונים משותפת לשוק ההלוואות המסונדקות. הם לא ויתרו על שיקול הדעת שלהם; הם בחרו לשפר את התהליך שסביבו.
בישראל תשתית כזאת עדיין חסרה. זה מה שאנחנו בונים.
הנקודה השנייה: העסקאות שלא משתלם לגעת בהן
יש גם עסקאות שאינן גדולות מספיק כדי להצדיק את עלות הבדיקה. הן דורשות מסמכים, ניתוח, ועדה וזמן עבודה, אבל מייצרות הכנסה נמוכה יותר. חלקן נשארות מחוץ לתהליך לא בגלל איכותן, אלא בגלל כלכלת התפעול.
תיק שמגיע בנוי, מנותח ובפורמט אחיד יכול לצמצם את עבודת ההכנה. כך בנק עשוי לבחון גם עסקאות שהיו יקרות מדי לטיפול במודל הישן, בלי לוותר על הבדיקה העצמאית ובלי להניח שכל עסקה מתאימה.
זה הערך בשני הכיוונים: בעסקאות גדולות אפשר להשתתף במקום לוותר על הכול; בעסקאות קטנות יותר אפשר לבחון מחדש את הרף התפעולי.
מה קריטרה מציעה לבנק, בפועל
בכל אחד מהמקרים, ההחלטה המקצועית והמסחרית נשארת בידי הבנק.
מי אחראי על החיתום? אתם. תמיד
קריטרה נועדה לאסוף ולנתח את המידע, לבצע בדיקות נאותות, להעריך את טיב העסקה ואת סיכוניה, לחשב מדד AI לעסקה ולהכין תיק עסקה. ועדת האשראי של הבנק היא שבוחנת את התיק ומחליטה. ההחלטה הבין-משרדית מדצמבר 2025 קבעה שהאחריות להחלטת אשראי נשארת אצל המוסד הפיננסי ואינה ניתנת להעברה לספק המודל.
לכן התיק צריך להיות ברור וניתן לביקורת. המטרה היא להקל על עבודת החיתום, לא לעקוף אותה.
מה עכשיו
אנחנו מרכיבים את פאנל המימון המייסד, ורואים בבנקים שותפים אפשריים כמשתתפים, כמפנים או כגופים שבוחנים את המודל. השיחה הראשונה היא הזדמנות להבין כיצד נראה תיק עסקה מסודר ואיך אפשר לשלב אותו בתהליכים קיימים.
66 מיליארד שקל כבר מצאו מסלול עקיף. אפשר לבנות גם דרך שבה הבנק נשאר מעורב - בתנאים שלו ובחשיפה שהוא בוחר.
